ההשבתה הכפויה הביאה אותנו למצב אבסורדי שבו אנחנו, כזוגות וכמשפחות, מוצאים את עצמנו מבלים שעות רבות ביחד. אם המציאות החדשה נחווית לכם כמו סיוט, תחשבו לרגע איך הגענו למצב הזה.

במהלך החיים המשותפים אנחנו מתרגלים לבלות כמות אדירה של שעות בעבודה, כשכל משאבי תשומת הלב שלנו מופנים למטלות שקשורות לעבודה. עוד חלק משמעותי של משאבי תשומת הלב מופנים לניהול הבית וגידול הילדים מרחוק – מאחר שגם הם נמצאים במסגרות חינוכיות של שעות ארוכות ביום. מה נשאר לנו עבור בן או בת הזוג? מעט מאוד זמן.

כדי שמעט הזמן הזה ינוצל ביעילות, אנחנו מקבעים בינינו חלוקת תפקידים, שכוללת גם חלוקה שאכנה אותה: חלוקת אי שביעות רצון. או במילים אחרות, החיים מביאים לזה שהתפקידים בבית מתחלקים בין בני הזוג בצורה מסוימת, ויחד עם זה כל אחד מבני הזוג מפתח את המטענים שלו ודפוסי התחמקות מתקשורת עם הצד השני, כדי לא לפוצץ את המעטפת השברירית שהיא היחסים בתוך המשפחה. מי רוצה שהר געש  של כעסים ותסכול יזלוג לו לחיים? גם ככה אין לנו זמן ולא משאבים קוגניטיביים.

הסגר הקורונה יצר שינוי משמעותי מבחינה זו.

קודם כל, בבת אחת כל הזמן והמשאבים שהופנו לעבודה נגדעו. לכאורה, אין שום דבר שמעסיק אותנו חוץ מהיומיום בבית.
הבעיה היא שהמשאבים הפנויים האלה יכולים להיות מוקדשים כולם לסטרס בעקבות הפגיעה בהכנסות. או במילים אחרות: כל האנרגיה והזמן שאנחנו לא מבזבזים בעבודה, אפשר לבזבז בדאגות.
אם נוסיף לכך את העובדה שעכשיו כולם בבית וצריך להתרגל במהירות לנוכחות התמידית של האנשים הספציפיים האלה שהם בני המשפחה שלנו, להתרגל שכולם צריכים לאכול ולשמור על שגרה כלשהי – מדובר בעומס רגשי לא קטן, שמועצם גם מתוך כך שההכנסה אבדה ולא בטוח שאי פעם נצליח לשחזר אותה.

חמישה דברים שאפשר לעשות כדי להקטין את החיכוך:

1. מקום משלנו: כל אחד צריך מרחב פיזי משלו. גם בדירות מאוד קטנות, כל אחד צריך מקום שבו הוא יודע שהוא יכול לשבת לעסוק בענייניו. כל אחד צריך מקום להשאיר בו את החפצים שלו, גם אם כל בוקר הוא יזיז אותם למקום שבו הוא עובד. אני מכירה זוגות שבהם אחד מבני הזוג עובד על המיטה ומניח את החפצים שלו, באופן קבוע, בתיק הגב שלו שנמצא על מתלה ליד המיטה. המטרה היא להימנע ממריבות על המרחב ולייצר עוגן.

2. מחוות קטנות: כולם בבית לחוצים וזה ברור, נכון? מישהו צריך לנסות להקל על הלחץ, ואין כמו מחוות קטנות של תשומת לב ואכפתיות כדי ליצור קרבה מחודשת. אנחנו עושים מחוות בלי לצפות לתמורה, אבל התמורה מגיעה אחר כך כי כשהאווירה בבית חיובית קל יותר להשיג שיתוף פעולה.

3. שגרת יום: כשכל יום הוא בלגן, גם התחושה הכללית היא תחושת בלגן בחיים. דווקא עכשיו זה הזמן לשגרה (מרווחת אבל קשיחה) שכוללת שעת התעוררות, אכילה, טיפול בבית ומטלות שונות שתעשו ביחד.

4. מטלות גדולות שהוזנחו: חסרי תעסוקה? זה בדיוק הזמן לפתוח באופן זוגי או משפחתי בפרויקטים שהתחמקתם מהם כל השנים. ממליצה בחום להתחיל עם התיוקים ולהתקדם משם להכנות לפסח. אגב, זה גם זמן מצוין לעשות ביחד תקציב. ממילא אין כסף אבל יש המון זמן.

5. לבלות זמן יחד, בהסכמה: אל תחליטו על בן או בת הזוג מה הם צריכים ואל תכפו עליהם פעילויות "מקרבות" כמו ספורט או צפייה בטלוויזיה. אם יש פעילות כלשהי שאתם רוצים לעשות, למשל כושר, גששו אם הצד השני מעוניין והימנעו ממניפולציות כדי לגרום לו להיכנע ולעשות אותה איתכם. זה רק יגביר את המשקעים. במקום זה, בררו מה התכנית שלהם למהלך היום ונסו לראות איך אתם יכולים להשתלב בה.

הכי חשוב: זכרו שכל מה שקורה עכשיו זה נקודתי לגמרי. לכל אחד מאיתנו יש ימים קשים יותר ופחות, לכל אחד מאיתנו יש קצב הסתגלות אחר וכל אחד מאיתנו מוטרד מהמצב. כל תגובה עכשיו עלולה להיות מועצמת פי כמה בגלל השינוי בנסיבות והחשש מהעתיד. כל החלטה עלולה להתארך ולהסתבך בגלל הקושי להתחייב עכשיו על העתיד. תנו לעצמנו זמן.

תגובות ומחשבות