גם אם כבר עשית (או עשו לך) שיקוף של המציאות, הבנת שיש בעיה ויש הרבה יותר הוצאות מהכנסות ובנית (או בנו לך) תקציב – יכול להיות שבמבט שני ומעמיק הוא ייראה לך, אפעס, איכס של דבר. רגע לפני שלב ההאשמות העצמיות ("אין לי משמעת עצמית!", "אני פשוט לוזרית!" וכן הלאה) ושנייה לפני שתגיעו לכל מיני מסקנות תמוהות ("אני פשוט מפחדת מהצלחה"), הנה כמה סיבות שגורמות לתקציב להיראות לך לא איי איי איי.

5 סיבות שהתקציב נראה לך כל כך מבאס

1. לא באמת הפנמת את המציאות

כלומר, אולי הסבירו לך והבנת, אבל לא הפנמת כמה המצב מחייב שינוי. יכול להיות שהתרגלת לחיות ברמה מסוימת של לחץ, או שכנעת את עצמך שכולם חיים ככה – עכשיו המציאות שבגללה הלכת ועשית תקציב מלכתחילה נראית מוגזמת.

2. סדרי העדיפויות שמבטא התקציב הם לא באמת שלך

תקציב, בסופו של דבר, אמור לא רק להוציא אותך מהברוך הכלכלי אלא גם לעזור לך להגיע לחיים שרצית. יכול להיות שהתקציב מתמקד רק ביציאה מהמצב הכלכלי הקשה, אולי הוא לא משאיר מספיק מקום להנאות, אפילו צנועות, או אולי הוא מבטא סדרי עדיפויות של מישהו דומיננטי אחר. המישהו הזה יכול להיות היועץ שאיתו בנית את התקציב ושכנע אותך שזה "מספיק" (אולי זה מספיק לו ולא לך?) או בן/בת הזוג שהכניעו אותך ובנו תקציב כלבבם.

3. התקציב גוזל ממך (לתחושתך) את היכולת להתמודד עם גורמי מתח בחיים

אנחנו נוטים לשכך את מכאובי הנפש באמצעות קניות, זה לא חדש. למעשה, קניות רגשיות הן אחד האמצעים הנפוצים ביותר להתמודדות עם תסכולים, בעיקר מהעבודה, ההורות או הזוגיות ולפעמים אפילו מהתהליך הכלכלי עצמו. תקציב רזה שלא משאיר שוליים להתמודדות רגשית, לכאורה לוקח לך מהארסנל את הכלי שבו השתמשת כדי להתמודד עד כה. הטיפול פה הוא כמובן טיפול בתסכול עצמו: לזהות את מקורו ולעבוד על שיפור. לפעמים עדיף להקצות את הכסף לטיפול רגשי או ליצירת מציאות שתאפשר החלפת מקום עבודה, ולא להסתפק בפירורים של קניות רגשיות.

4. התקציב החדש מעורר בך שיפוטיות כלפי אורח החיים הקודם שלך

אנחנו מאוד שיפוטיים כלפי עצמנו, במיוחד כלפי טעויות כלכליות. ברגע שלוקחים את התקציב החדש ומתחילים להשוות לאורח החיים הקודם, צפים ועולים גלים של שיפוטיות כלפי עצמנו. אם השיפוטיות ממשיכה, יש לנו נטייה להוציא להורג את השליח, במקרה הזה – התקציב. הפתרון כאן הוא להתמקד בתקציב החדש ולא להסתכל אחורה, אפילו בכוח. Fake it till you make it.

5. חשש מהאופן שבו הסביבה תקבל את סדרי העדיפויות של התקציב החדש

אנחנו משתדלים תמיד להיות "יותר מבסדר" מבחינה חברתית, גם אם זה עולה לנו יותר. מרגע שהריצוי החברתי הופך להיות פקטור, יהיה קשה מאוד להציג לסביבה התנהגות אחרת, והחשש הגדול הוא שזה יכתים אותנו כחריגים, קמצנים או עניים. אגב, יש לי קצת ניסיון בתפקיד "החריגה, הקמצנית והענייה" – זה עובר ואנשים בהדרגה לומדים שיש יותר מדרך אחת לחיות.

תגובות ומחשבות