השורה התחתונה, כבר בהתחלה: לא כל מטרה מקדשת כל הוצאה, לא כל הוצאה היא בלוק אחד של הכל או כלום.

אני נתקלת הרבה, גם בקבוצת ללא בזבוזים – בדרך לעצמאות כלכלית, וגם בתגובות אישיות אליי באמירות בנוסח "על זה לא חוסכים" (בעיקר בהקשר של ילדים) ובשאלות ממשפחת "על מה לא תחסכו לעולם".
אלה דיונים שבבסיסם מגיעים מהמקום הלא נכון ומסתכלים על כל נושא, כל הוצאה וכל סעיף הוצאה כבועה אטומה במקום כיחידה מורכבת שבתוכה יש כמה פריטים קטנים.

אל תקפצו לסגור את הארנק

כשאנחנו מתחילים לחשוב על הכסף, המטרה היא לעבור די מהר מהשלב שבו קפצנו לסגור את הארנק לשלב שבו אנחנו מנסים לעשות משהו יותר מתוחכם ומועיל: אנחנו מנסים לפרק את סעיפי ההוצאה לחלקים, לראות מה יש בהם, מה באמת הכרחי או הכרחי בעינינו ואיזה חלק מההוצאה בעצם הוא בחירה אישית (שהיא לגיטימית) – ועד כמה אנחנו עומדים מאחורי הבחירה הזו ויכולים לממן אותה.
האמירה "זה מיותר, על זה *אסור* להוציא" היא סתמית וחסרת משמעות בדיוק כמו האמירה "זה חשוב! על זה אסור לחסוך". אלה כללי אצבע שהיו טובים בתור "גלגלי עזר" להתנעת תהליך של מודעות תקציבית, אבל ככל שהתקציב מתקדם אמור להיות לנו יותר ויותר ברור שאנחנו מנסים להגיע לתובנות עמוקות יותר, כאלה שיעזרו לנו לקבל החלטות טובות יותר.

אם שילמנו יותר, לא בהכרח קיבלנו יותר

האם כל פעם שהקטנו הוצאה כלשהי זה אומר ש"חסכנו" במובן של "מנענו מעצמנו, ויתרנו, אנחנו חיים ברמה נמוכה יותר בסעיף הזה"? האם לשלם פחות עבור הטלפון הסלולרי אומר שהמכשיר בהכרח פחות מתאים לצרכים שלנו? האם לקנות לילד ספר מיד שנייה בהכרח אומר שנפגע בחוויית הלמידה שלו?
מהצד השני הרעיון הזה אומר שבכל פעם ששילמנו יותר למעשה תיעדפנו את הדבר הזה, השקענו בו ורמת החיים שלנו גבוהה. זה בדיוק המסר של תרבות הצריכה, אבל אנחנו יודעים היטב שאין בהכרח קשר בין מחיר המוצר או השירות לאיכותו, זה רק בראש שלנו. האמונה שמחיר גבוה יותר שווה איכות טובה יותר או רמת חיים גבוהה יותר – זו הטיה נפוצה.

בואו ניקח את הדוגמה הבאה: פירות לעומת ממתקים. בקיץ, קילו של ממתק לא-ממותג יהיה קרוב לוודאי יקר מקילו ענבים או קילו אבטיח (ובכוונה אני משווה את המחיר לקילו, כי ממתקים נמכרים מלכתחילה באריזות קטנות כדי שנשגה לחשוב שהם זולים). הממתק הממותג שמפמפמים בפרסומות כל השנה, יהיה יקר יותר משניהם. אם קנינו ממתק מותגי "השקענו" בתזונה שלנו? בפועל הוצאנו יותר כסף וקיבלנו פחות ערכים תזונתיים. מישהי חכמה אמרה פעם שלפירות וירקות טובים ובריאים אין פרסומות בטלוויזיה. צדקה.

עוד דוגמה טובה היא המנטרה "לא חוסכים על חינוך". חלק גדול מההוצאה על חינוך, אם לא רובו, מועבר מהמסים שלנו דרך תקציב המדינה ותקציבי השלטון המקומי למוסדות חינוך. השליטה שלנו בגודל ובחלוקה של המשאבים האלה מוגבלת מאוד. מה שנשאר הוא כל מה שהורים משלמים עליו ישירות, תשלומי הורים, שיכולים להגיע לאלפי שקלים בשנה. האם תשלומי הרשות האלה הם כולם בגדר "הוצאה על חינוך" עליו "לא חוסכים"? הרי מדובר על חבילה שלמה של פריטים ופעילויות, איך יכול להיות שהם כולם חינוך הכרחי שבלעדיו הילדים יהיו בלתי מחונכים?

אם כבר חינוך, בואו נדבר על ציוד לימודי. נורא נחמד שהילדים מרוצים ממחברת או ילקוט מותגיים שהופכים אותם (נניח) ל"מקובלים" ו"מגניבים" עכשיו, וסביר להניח שלהיות מקובלים ומגניבים זה דבר שרוב הילדים רוצים ושאנחנו כהורים רוצים את זה בשבילם. עדיין, האם באמת "השקענו פה בחינוך" או במעמד החברתי של הילד? אולי סתם קנינו להם בכסף קיצור דרך למגניבות שלא ישרת אותם בכלל בחיים?

אם נעזוב לרגע את המותגים, האם באמת לקנות לילדים את כל הספרים חדשים נוצצים מהניילונים זו "השקעה בחינוך" ולכן זה הדבר הנכון לעשות ומי שקונה אחרת "מתקמצן על הילדים"? בכלל לא בטוח. גדלתי במערכת חינוך עם פרויקט השאלה ספרים, שמעצם הגדרתם מגיעים מרופטים ומשומשים, והם לא הפריעו לתלמידים הטובים להצטיין ולתלמידים הפחות טובים לא להצטיין. כמות הפעמים שהספר שומש לא היתה גורם שהשפיע על השאלה עד כמה הילד תלמיד טוב, כמו שבמערכות חינוך אחרות כבר ברור שההשפעה של ספר לימוד משומש על ציוני הילד זניחה שבזניחות. אבל לקנות ספר חדש זה קל, זמין ומיידי, למצוא דרכים לאתגר את הילדים, מסלולי העשרה שיעלו לא פחות מספרים חדשים אבל יתנו לילד כלים לחיים – זה דבר הרבה פחות נגיש ופחות במודעות שלנו.

גם בריאות הוא תחום שבו אין לנו כלי אמיתי לבדוק איפה נגמרת הצרכנות המודעת ומתחילה קמצנות מסכנת חיים. לפעמים באמת פנייה לרופא מומחה בעל שם כרוכה בכסף כי הוא עובד במערכת הפרטית, אבל הרבה פעמים אפשר לקבל רופאים בעלי שם במסגרת קופת החולים, ועצם הבחירה לנסוע קצת יותר רחוק או להתעקש קצת מול הקופה על רופא מסוים לא כרוכה בעלויות גבוהות.

הדיון שאנחנו מנהלים עם עצמנו ועם העולם לא צריך להיעשות בקווים של "תחסכו ב-X" לצד "על Y לא חוסכים לעולם!". יש לנו צורך בדיבור פרטני בכל תחום ועיסוק באופן שבו מגיעים להחלטות שטובות לנו ומתאימות לנו ובאמת עוזרות לנו לממש את הרצונות שלנו.

תגובות ומחשבות