כבר כמה שנים שמשרד החינוך מקדם תכניות בנושא קבלת השונה, לא מזמן הם אפילו השיקו אתר ייעודי תחת הכותרת "האחר הוא אני". אני רוצה לומר כאן ועכשיו שאין מקום שבו אנחנו פחות סובלניים ופחות "מקבלים את השונה" מאשר ניהול הכסף. אם לחדד: אנחנו כל כך שיפוטיים כלפי ההעדפות של אחרים, שכל מה שלא מתיישב אחד לאחד עם השקפת עולמנו מיד מזכה את "האחר" בשורה של כינויים, בעיקר "קמצן" או "קמצן חולני".

השימוש החברתי של המילה קמצן

כמו כל חברה, גם החברה הישראלית עסוקה בהשגת ציות ומשמעת מהפרטים בחברה. יש ציות ומשמעת פורמליים, שמושגים באמצעות חקיקה ומשפט, שאוכפים בדרך כלל איסורים ואמורים למנוע סטייה משמעותית מהנורמה; יש גם ציות ומשפט לא-פורמליים, שמושגים באמצעות צעדים חברתיים. צעדים חברתיים הם כל מיני צורות של עידוד או לחלופין, סטיגמה וביוש של האדם הלא-צייתן, שגורמים לו "להתיישר" לנורמות השולטות של החברה סביבו. הנורמות האלה נקבעות בידי מנהיגי החברה, ואם אין כאלה – מתפתחות בצורה של עידוד מהשלטון המרכזי. במילים אחרות, אם מספרים לנו בתקשורת ש"כולם במינוס", אנשים מרגישים שזה בסדר עבורם גם להיות במינוס. אם מפמפמים את המסר שהקניות שלנו מחזקות את הכלכלה, זה יגרום לנו להרגיש נוח לקנות כי אנחנו עושים משהו טוב למען החברה. עד כאן עידודים. ומה עם סנקציות? ובכן, כאן כבר צריך גורם מוביל כלשהו. למשל, אם ועד ההורים בבית הספר אוהב לערוך מסיבות – הורה שיבחר שילדיו לא ישתתפו בהן יתויג בצורה שלילית. אם בחבר'ה כולם קונים ג'יפים ויש את המוזרה שממשיכה לנסוע על פורד פוקוס 2001, היא תתויג בצורה שלילית. מי יוביל את המהלך? החבר הדומיננטי בחבר'ה. האם כל יתר החברים בהכרח מסכימים עם התיוג? לא, אבל הם לא מספיק דומיננטיים כדי להתנגד. אחד התיוגים השליליים הכי משמעותיים הוא האשמה בקמצנות.

למה בעצם זה כל כך נורא כשקוראים למישהו קמצן?

זו טענה נפוצה: אם אותו אדם "יודע מי הוא באמת", מה הבעיה שנקרא לו קמצן? האם הערך האמיתי שלו לא אמור להיות ברור לו? ובכן, ההגדרה קמצן בפני עצמה מגיעה עם מטען שלם של מחשבות נלוות. כשאנחנו אומרים קמצן, אנחנו בעצם אומרים גם: טפיל, לא נדיב, לא נותן, קר רגשית, מתעניין בכסף בצורה חולנית, מוזר ועוד כמה הנחות שמגיעות יחד עם המילה הלכאורה-תמימה הזו. בדיוק כמו שלקרוא למישהו שמן, מגיע הרבה פעמים עם שורה של הנחות לא-מדוברות: לא עומד בפיתויים, עצלן, גרגרן, אוכל יותר מדי וכו'. ההנחות הסמויות האלה בעצם יוצרות התרחקות חברתית מהאדם שתויג כקמצן, עד לרמה שהורים יעדיפו שהילדים שלהם לא יתיידדו עם הילדים של אותו אדם. מפחיד מאוד לדעת שתהיה דחוי חברתית, ועוד יותר מפחיד לדעת שזה יקרה בגלל הבחירות שעשית גם לילדים שלך.

נזקים של תיוג כקמצנים

רוב האנשים שנוקטים בהתנהגויות שנראות מהצד קמצניות, עושים את זה מתוך ניסיון להשיג שליטה טובה יותר בכספם ובגורלם. הם שקלו שיקולים מורכבים שבסופם החליטו לצמצם את החיים בצורה מסוימת כדי להשיג מטרות אחרות שאותן הן לא תמיד מעוניינים לחלוק עם העולם. המטרות האלה יכולות להיות חיסכון לזיקנה, טיפול בהורים מבוגרים או בילד חולה, תעסוקה עונתית, ועוד. מבחוץ, ההתנהגויות שלהם נראות כמו קמצן "לפי הספר", כמו שלימדו אותנו שקמצן מתנהג ואוי לנו אם ננהג כמוהו. צריך לזכור שאנשים לא תמיד אוהבים להסביר למה הם נוהגים בצורה מסוימת, בעיקר אנשים מאוד עצמאיים שכבר לא תלויים באישור חברתי. אם האנשים שתויגו כקמצנים עדיין מנסים להתקבל בחברה, הם עשויים לנסות להציג אידיאולוגיות יותר מקובלות חברתית שיסבירו את ההתנהגות המוזרה, למשל שמירה על איכות הסביבה.

מה שקורה לרוב הוא שהמכשיר של תיוג חברתי כל כך חזק, שאנשים מפחדים לסטות ממנו. החשש הזה כל כך חזק שאנשים מוכנים לעיתים קרובות מדי לחיות מעבר לאמצעים שלהם, העיקר להימנע מהגינוי החברתי.

אז מה, אין אנשים קמצנים?

בוודאי שיש. אצל אנשים קמצנים "באמת", שיקול המחיר חשוב יותר מכל שיקול אחר, כולל בריאות. נתקלתי בהגדרות שונות שניסו לעמוד על ה"משהו" הזה שבאמצעותו ניתן להבחין בין קמצן "אמיתי" לבין חסכן. חלק עסקו בפן של המחיר כחזות הכל והדגישו את הנטייה של קמצנים לרכוש את המוצר הזול ביותר, גם אם הוא זבל. חלק עסקו בפן של התלותיות החברתית של קמצנים וחוסר היוזמה. חלק התמקדו בתפיסת המחסור בכסף, כלומר הצורך לאגור כמה שיותר כסף, שעומדת בבסיס ההתנהגות.

העניין הוא, שכל עוד אותו אדם אינו פוגע בסביבה (למשל, החבר הזה שתמיד מתחלק בחשבון חצי-חצי גם כשהמנה שלו עלתה פי 3) – מאוד קשה לדעת מה המניעים להתנהגות שנראית לנו משונה. יש סיפור מדהים על ג'ון גטי הסב, שהיה מיליארדר וקמצן ידוע, למרות שחלק אחוזה עצומה עם כמה רעיות, משרתים ואוסף אמנות ענק. גטי היה קמצן מפני שלא רצה לשלם את הכופר כשנכדו נחטף, ולמעשה תיעדף מבחינה ערכית את הכסף על פני הנכד. מבחינתו, זו היתה עמדה עקרונית: אם יסחטו אותו עכשיו, עלולים לחטוף כל אחד מבני משפחתו ולהמשיך לסחוט אותו. הפגיעה בנכד היתה קשה להדהים והוא לא התאושש מאז ועד למותו. כאמצעי ענישה בלתי פורמלי, הציבור תייג את גטי הסב כמרושע וקמצן.
אנשים חסכנים, לעומת זאת, הם מאוד יצירתיים כשזה מגיע לכסף שלהם. אין ספק שהכסף חשוב להם, והם משקיעים מחשבה ומשאבים לאזן בין הרצון לשלם כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. הם גם יודעים באיזה מקום כדאי להם להתפשר ועל מה לא.

למה כל כך בוער לאנשים להדביק תוויות לאנשים אחרים?

אנחנו מדביקים תוויות גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית, כלומר כשאנחנו מפנימים את התפקיד שלנו כ"חברה". ברמה האישית, אין ספק שאורח החיים השונה הזה מזיז אצלנו משהו. אולי מעורר אי נוחות, אולי קצת קנאה אפילו ביכולת של אותו אדם לסנן את רעשי הרקע. ברמה החברתית, אנחנו בסך הכל רוצים שהחברה תהיה הומוגנית עד כמה שאפשר. לחץ חברתי הוא אמצעי נהדר לייצור הומוגניות, וזה כלי שהחברה – באמצעות הפרטים שמרכיבים אותה – משתמשת בו כדי להשיג ציות. החברה אולי לא מנסה לדכא את המחשבה החופשית, אבל היא בהחלט מעוניינת לבער התנהגויות שהיא תופסת כאנטי-חברתיות, פשוט מפני שהן חותרות תחת עצם הקיום שלה כחברה.

מרכלים עליי שאני קמצן וזה פוגע, מה לעשות?

תמיד יש אופציות. האחת, פשוט להתעלם ולהפסיק לנסות להתקבל. זה יוריד מיידית את מפלס הרעש במערכת וכנראה ישפר את איכות החיים. השנייה, לנסות להסביר את עמדתך. אני לא יכולה להתחייב על הסיכוי שיהיה מי שיקשיב לך בצד השני – אבל אפשר לנסות. השלישית, לבנות חוג חברתי נפרד, או במלים אחרות – להקיף את עצמך באנשים כמוך, אנשים שחושבים בצורה דומה ואולי חיים בצורה דומה, ולא ישפטו אותך באותה מידה של אכזריות.

ואם אני בכל זאת חושב שמישהו הוא קמצן?

יש הבדל בין לחשוב שמישהו הוא קמצן לבין לדעת שהוא כזה, מה שקורה לרוב על סמך היכרות מעמיקה (או, כמו במקרה של ג'ון גטי, כי הסיקור בתקשורת היה כל כך נרחב ומקיף – שכבר ברור שלמרות הרציונליזציה, הבסיס להתנהגות הוא סדר עדיפויות שבראשו עומד קודם כל כסף). יש גם הבדל בין לחשוב כך על סמך היכרות אישית, אפילו שטחית, לבין לחשוב כך על סמך שמועות. ברמה החברתית, נפוץ מאוד שאנחנו מתייגים אנשים שהם בודדים או מתבודדים, מופנמים ולא חברותיים. אף אחד לא יתייג את מלך הכיתה כקמצן, גם אם הוא כזה, נכון? התיוג משמר את הבידוד של אותו אדם, מאיץ את חרושת השמועות וכל דבר שהוא עושה נתפס בצורה מעוותת.

ברמה האישית, ורק אם מפריע לך לתייג אדם בלי ממש להכיר לעומק, הייתי מציעה לנסות לפנות לאותו אדם. אולי יתברר שהוא בכלל נדיב ונחמד? אין לדעת אילו הפתעות יתגלו.

תגובות ומחשבות