👨 מאת: אלי כהן

אמ; לק: אם לחצת על הכותרת של המאמר הזה, וכרגע מאוד מתחשק לך לזרוק את עצמך מהחלון או לפגוע בעצמך בכל דרך אחרת, אני רוצה להגיד בראש ובראשונה להירגע. יש תקווה, ואפשר לנצח את החובות. יש המון אנשים באמצע הדרך שיכולים לסייע לך ואפשר לצאת מהחובות ולהתנהל באופן יותר שקול.

דיסקליימר: לפני שהתחלתי לכתוב את המאמר הזה, רציתי לראות אם מה שאני כותב עליו עדיין רלוונטי. ביקרתי באתר כל זכות, וראיתי שמדיניות ההפטר, שממנה נהניתי בשנתיים האחרונות השתנתה ב-15.9.19. וכרגע המדינה מבדילה בין בעלי חוב של פחות מ-150 אלף שקל לכאלה שחייבים יותר. למה נעשתה ההבחנה הזאת? הייתי אומר שמי שחייב 150 אלף זו בעיה שלו, ומי שחייב למעלה מ-150 אלף זו כבר בעייה של מי שנתנו בו אמון.
אני לא מתכוון עכשיו להיכנס לאופן שבו המציאות השתנתה, יש לי שתי מטרות מרכזיות בכתיבת המאמר הזה:
1) לספר את הסיפור שלי – איך הסתבכתי ויצאתי.
2) לנסות לגרום לכם לחשוב על מצבכם מחוץ לקופסה ולמצוא לעצמכם שוב בסיס איתן של קיום.

מהי חדלות פירעון?

לפי אתר "כל זכות", ההגדרה היא כדלקמן: "חדלות פירעון (פשיטת רגל) היא מצב כלכלי-משפטי שבו חייב (אדם פרטי או עוסק מורשה או עוסק פטור), נמצא (או עלול להימצא) באחד או בשני המצבים הבאים:
לא יכול לשלם את חובותיו, גם במקרה שהגיע מועד התשלום וגם אם מדובר בתשלום עתידי.
סכום החובות וההתחייבויות של החייב עולה על שווי נכסיו, כגון: כספים, רכוש, זכויות וכו'."

איך נקלעתי למצב הזה?

חשבתי שאני גאון – שהמצאתי מודל כלכלי שבו כולם מרוויחים. היה לי עסק במרכז הארץ וארבעה חשבונות בנק כשכל בנק לא ידע מה מצבי בבנק האחר. מעבר לזה – היו לי הלוואות מכרטיסי אשראי, מחברות ביטוח ומול כולם נפנפתי במחזור הכספי העצום שלי, של מאות אלפי שקלים וכך האחראי על ההלוואות של כל סניף היה שמח להלוות לי עוד ועוד כספים. היו לי בכל חודש תאריכי מוות – השני, העשירי, החמש עשרה, העשרים וחמש, והמטרה הייתה פשוט להתגלגל הלאה, משבוע לשבוע, מחודש לחודש. אם יש דבר אחד שאני מודה לאלוהים עליו זה שלא הגעתי למצב של חובות לשוק האפור – כי אז באמת אף אחד כבר לא היה יכול להציל אותי.

היכן הייתה נקודת המשבר?

מרוב קומבינות לא עשיתי את מלאכתי נאמנה. הסתכסכתי עם לקוח והייתי צריך להחזיר לו כסף, ופתאום גיליתי שאין לי מאיפה. שאני מסובך במערבולת של שקרים וחצאי אמיתות, אני חייב להורים, לספקים, לבעל הבית, ואין לי מאיפה להביא את הכסף.
אז – בפעם הראשונה בחיי, חיפשתי עורך דין שיוכל להציל אותי מהתסבוכת.
לשמחתי היה לי את הגב של משפחתי, ולכן הייתי יכול לשכור את שירותיו של עורך דין מומחה.
הייתי צריך לאמץ אורח חשיבה חדש – עורך הדין דימה את זה להתרסקות של מטוס, כשכמסכות החמצן נופלות, אתה צריך בראש ובראשונה לדאוג לעצמך ולעטות אותן ורק אז לטפל בסובבים אותך.
התחלתי בהליכים לנוהל שציפי לבני הכניסה למערכת המשפטית שנקרא "הפטר". הרעיון הוא בגדול שאתה כותב את כל מי שאתה חייב להם כסף בטופס שנקרא "טופס 5" וכל האנשים שכתבת מתחלקים בסכום שמצטבר במשך שנתיים, עד לדיון בבית המשפט, והחובות שלך כלפיהם נמחקים. במהלך השנתיים עד שיגיע יומך בבית המשפט – צריך מדי חודשיים להגיש דו"ח לעורך דין נאמן שמלווה אותך מטעם בית המשפט ואחת לחודש להפקיד כסף בקופת נושים.

דן אריאלי בספרו "האמת על באמת" מדבר על האופן שבו אנו מרמים את עצמנו ואת הסובבים אותנו ועדיין מצליחים להרגיש שאנחנו מוסריים. אני עשיתי דבר לא יפה – ביקשתי מאנשים לעבוד בשבילי כשלא היה לי כסף לשלם להם. הייתי בטוח שנסתדר, שהסובבים אותי אמנם לא יצליחו למחוק את החוב לאנשים פרטיים הייתי בטוח שאמצא את הדרך להחזיר. ביקשתי מהם שלא יפנו להוצאה לפועל ויהיו נושים שלי – כי אז יש דבר שנקרא העדפת נושים. אתה לא יכול לשלם לאחד ולא לאחר – זה צעד שמסכן את כל התהליך. חלק הסכימו, חלק רבו איתי, אחד שלח את ההוצאה לפועל – לא שהיה לי איזשהו רכוש, (שזה גם משהו שהציל אותי בפשיטת הרגל הזו) אבל טופס 5 בלם את ההליכים. בכל יום היה מגיע אלי בדואר מכתב ממשרד עורכי דין כזה או אחר, ומה שהייתי עושה זה סורק ושולח לעורך הדין שלי.

די מהר נקבע הסכום שהיינו צריכים לשלם מדי חודש לקופת המפקח על התהליך – 300 בשמי, 300 בשם אישתי שהייתה ערבה לי וסיבכתי אותה שלא בטובתה, למרות שהיא יותר קפדנית ממני. עקבתי אחרי ההתנהלות של פשטת הרגל של הצל, והחלטתי שאני לא מפשל כמוהו. מדי חודש דאגתי להפקיד את הכסף, חיפשתי עבודה כשכיר – אחרי שמעולם לא עבדתי כשכיר – והיה לנו את הגב של המשפחה, ועבדנו לחיות במסגרת התקציב של מה שהרווחנו. אישתי נכנסה להריון עם תאומים במהלך תקופת ההפטר והייתי צריך לדאוג לה ולהריון, לפרנס את הבית, לשלם שכר דירה וחשבונות בלי לפשל, ואני גאה לומר שעל אף כל הלחצים עמדתי בכל מה שציפתה ממני המדינה. בקיץ 2019 הגיע יומי בבית המשפט. מכיוון שלא היה לי שום דבר וגם לאישתי כלום, מאה נושים היו צריכים להתחלק ב-15 אלף שקל שהפקדתי בידי הנאמן. נסענו עם פסק הדין לקבל פסיקתא שמחקה את החובות כלפי מי שניסה לתבוע ממני כסף, ואחרי שנתיים יכולנו שוב לצאת מהארץ (למרות שעדיין לא ניצלנו את האפשרות).

הקשיים המרכזיים בהפטר

התקופה הזו של ההפטר הייתה מאתגרת כי הייתי צריך להתנהל:
א) בלי מינוס (אחרי שהתרגלתי להיות חייב מאות אלפי שקלים)
ב) בלי אשראי (כלומר הכול היה צריך להתנהל במזומן – וחוק המזומן שנכנס לא הוסיף)
ג) בלי חובות (אסור היה לי לא לשלם חשבונות)
רק אלוהים יודע כמה זמן ביליתי בתורים בדואר, בבנקים השונים שהפכו מאוהבים לשונאים. לשמחתי במהלך תקופה זו עשיתי שני דברים חכמים: הודות לעצתה של שרון בירקמן פתחתי חשבון בנק נוסף שנועד לעתות חירום והפך לבנק המרכזי שלנו, והייתי עושה כרטיס אשראי אנונימי בדואר שהיה ניתן לטעון בו עד אלף שקלים, וזה חסך ממני קצת כיתות רגליים. ניסיתי – לראשונה בחיי – לנסות לחשוב איך אפשר להשיג את מה שאני רוצה בלי להוציא כסף או במינימום של כסף. גם עכשיו, אחרי שקיבלתי את ההפטר – היסטוריית האשראי שלי כנראה מטונפת לנצח, אבל זה היה תרגיל מעולה ועכשיו אנחנו מצליחים להתנהל במסגרת התקציב ובלי מינוסים. יש לנו אשראי דיירקט אחד לחשבונות ואני דוחה בבוז כל הצעה שאני מקבל להלוואה, התרגלתי לחיות בלי זה, הוריי שמימנו את התהליך עדיין כועסים על כך שעורך הדין ששכרנו מתח את התהליך לשנתיים, אבל זאת דרכם של עורכי דין. יש גופים שיכולתי להיעזר בהם כמו "ידיד" וכו', אני פשוט בא ממעמד סוציואקונומי שלא נזקק לסיוע של המגזר השלישי או הרביעי, אבל אני רוצה להגיד לכם שתתחילו לחשוב מחוץ לקופסה, ולכן הייתי רוצה לסיים בתרגיל מחשבתי קטן.

נניח שלא מחזירים אתכם מהחל"ת – מה תעשו? מה היכולות שלכם? איך תביאו את הלחם הביתה?

אני נרשמתי לאתרים של הוראה פרטית ומכללות, הצעתי את יכולותי בתחום הגרפיקה והעיצוב לאנשים שהזדקקו למצגות, בניתי אתרים לעסקים קטנים, עבדתי כעוזר אישי, כעמית מחקר, כמטפל בזקנים, ונרשמתי לאגודות הסטודנטים השונות. השכר שם היה מצחיק – חמישה שקלים להגהה וכעשרים שקלים לעמוד תרגום, שכר שהייתי בז לו בתקופות הטובות שלי – אבל כשאין ברירה וצריך להביא כסף הביתה, לא בוחלים בכלום. כשסיפרתי על זה לחבר, הוא אמר שהוא מפחד שהצטברות של עבודות בתימחור נמוך ימנעו ממנו לקבל עבודות בתימחור גבוה. אני בגישה שצריך להיות תזרים מזומנים, ואפשר למצוא את האיזון, מקסימום בתקופות טובות, אתה יכול לכתוב שאתה עסוק וזה לא מפחית מזרם הפונים אליך. אם לא הייתה לי שום יכולת, הייתי הולך למכור סנביצ'ים בבנייני משרדים.

התובנה שלי

אם יש איזו תובנה שיש לי מכל הסיפור: עדיפה פשיטת רגל על פני פניה לשוק האפור. לפני כמה ימים שרפו לפושט רגל שהכרתי את המכולת שלו בגלל ההסתבכות עם השוק האפור. "מאיפה הוא אמור להביא את הכסף עכשיו?" תהיתי ביני לבין עצמי. פשיטת רגל לא תגרום לאובדן האמונה בכם, השם שלי הוא במקרה מאוד נפוץ, אבל שום חיפוש בגוגל לא יעלה לכם את הידיעה שפשטתי רגל. זו לא חוויה מאוד כיפית, אבל זה גם לא אסון. אין סיבה שתתאבדו בגלל חוב כספי. אין מצוקה שאי אפשר להתגבר עליה. אם יש דבר אחד שתזכרו מכל מה שאמרתי כאן זה את העובדה שיש תקווה.

תגובות ומחשבות