למרות היומרה להעביר שיעורי חינוך פיננסי לילדים במערכת החינוך, את עיקר החינוך הפיננסי שלהם הם מקבלים מאיתנו על דרך הדוגמה. כל ההרצאות שניתן והעקרונות שננסה לכפות עליהם פשוט לא יעזרו: כשאנחנו לא דוגמה מספיק טובה, ייקח להם זמן לתקן את הנזקים שהטמענו בהם.

את הטעויות שאנחנו כהורים עושים אפשר לחלק לכמה "משפחות": דוגמא גרועה, טעויות בשיקול דעת, חוסר היערכות, חוסר ידע ובושה. הנה עשר טעויות נפוצות שאנחנו עושים כהורים:

1. קונים באופן אימפולסיבי (משפחות: דוגמה גרועה, טעויות בשיקול דעת)

התקופה שלנו מאופיינת בקניות דחף בלתי מתוכננות. למדנו לחיות עם זה, אבל האם אנחנו רוצים באמת שגם הילדים שלנו יבזבזו את כספם בצורה כזו? ברגע שאנחנו מראים להם, כהורים, שכל מצוקה רגשית (אגב גם כל חגיגה) אפשר להקל באמצעות קניות – הם ייצאו עם המסר הזה לחיים.

2. נכנסים ללחץ בגלל הוצאות בלתי צפויות (משפחה: חוסר היערכות)

סקר של כלכליסט העלה ש-2/3 מהישראלים לא יוכלו לעמוד בהוצאת חירום חד פעמית של 8,000 שקלים, מה שאומר שגם הוצאות הרבה יותר קטנות מלחיצות אותנו – וכאלה יש בלי סוף. עבור תרחישים כאלה בדיוק אנחנו אמורים להחזיק קרן חירום. בינתיים, כשאנחנו נכנסים ללחץ הילדים מקבלים מסר קשה ביותר של חוסר ישע.

3. בוחנים הכל בפריזמה של מחיר (משפחות: חוסר ידע, טעויות בשיקול הדעת)

הבית הופך למגרש גרוטאות כשמחיר הוא השיקול היחיד לקנייה, וגם הילדים שלנו לומדים לקבל את ההחלטות שלהם בצורה כזו. למעשה, המחיר הוא רק גורם אחד שצריך לקחת בחשבון כשמחליטים מה לקנות ומתי.

4. משווים את עצמנו לאחרים (משפחות: דוגמה גרועה, בושה)

ילדים אומרים "לכולם יש", כשהם יודעים שהנימוק הזה יניע אותנו כהורים לפעולה – ואת ההשוואה לאחרים הם למדו מאיתנו. אם אנחנו מחליפים רכב כי החברים החליפו או קונים לילדים בגד ממותג כי ראינו שלכולם יש – הם ילמדו להשוות את עצמם לאחרים. מהניסיון שלי, לא היתה פעם אחת שהשוויתי את עצמי לאחרים והתוצאה היתה חיובית.

5. לא מתעדפים ולא מתקצבים (משפחות: חוסר היערכות, דוגמה גרועה)

אמורים להיות לנו קווים אדומים מאוד ברורים בשאלה על מה וכמה אנחנו יכולים להוציא בחודש מסוים. זה נכון לגבי הניהול השוטף וגם לגבי אירועים חד פעמיים כמו שיפוץ. כשאנחנו "מתגלגלים" עם הכסף, זה השיעור הפיננסי שאנחנו מעבירים הלאה.

6. לא מדברים על כסף בבית (משפחה: בושה)

כסף הוא נושא מרכזי בחיינו, במיוחד בתקופה הנוכחית. להורים שלנו התאים לא לדבר על כסף לפני הילדים, אבל עדיין תמיד יכולנו לקלוט כמה מילים כמו "משכנתא", "מינוס" או "הלוואה". אלה היו מילים שאף אחד לא הסביר לנו מה הן אומרות ואיך משתמשים בהן. ילדים צריכים ללמוד להכיר במצב הכלכלי של המשפחה מפני שזה יחזק אותם מול הילדים האחרים וגם יהפוך אותם לשותפים שלנו בניהול הבית.

7. לא מנהלים עם הילדים משא ומתן על הרצונות שלהם (משפחה: טעויות בשיקול דעת)

כשהורה נכנע לנדנוד ולטנטרום של הילד וקונה לו מה שהילד דורש, הילד יעלה את הרף בפעם הבאה ויהיה הרבה יותר קשה לסרב. כשהורה באופן אוטומטי מסרב לכל בקשה של הילד, הילד לומד שהרצונות שלו לא נחשבים. לנהל עם הילד משא ומתן על כל קנייה ולעודד אותו לעשות סדרי עדיפויות או למצוא עסקאות טובות יותר, יעזור לילד לנהל את עצמו בעתיד.

8. משלמים לילדים על ביצוע מטלות בבית (משפחה: טעויות בשיקול דעת)

יש מטלות "שקופות" שמפסיקות להיות שקופות רק כשמישהו מחוץ לתא המשפחתי מבצע אותן, כולן אגב קשורות לניהול הבית. אם הילדים הם חלק מהתא המשפחתי, גם הם אמורים לבצע את המטלות השקופות האלה מפני שהם חלק מהתא המשפחתי. על מטלות אחרות, קצת פחות שקופות, לא רק אפשר אלא רצוי מאוד לתגמל את הילדים וללמד אותם שהם לא עובדים חינם.

9. מכריחים את הילדים לחסוך לנצח (משפחות: חוסר ידע, טעויות בשיקול הדעת)

כשילד מקבל כסף במתנה, האינסטינקט הראשוני שלנו כהורה הוא להציע לו לחסוך את הכסף. מה שאנחנו לפעמים שוכחים זה שחיסכון אינו מטרה אלא אמצעי. הכסף הזה אינו שלנו אלא של הילד – ועלינו ללמד אותו איך ומתי להשתמש בו בצורה הטובה ביותר עבורו. אגב, חיסכון הוא גם הזדמנות ומקום לדבר על השקעות ועבודה.

10. לא מאפשרים לילדים לטעות בקניות שלהם (משפחה: חוסר היערכות)

טעויות הן חלק מהחיים, וטעויות בקנייה אפילו יותר. אחת הטעויות הנפוצות היא שאנחנו, ממרום גילנו וניסיוננו, מזהים את הטעות שעומדת להתרחש ורצים להגן על הילד באמצעות הטלת איסור על הקנייה. התוצאה: הילד לא זוכה לפתח את הניסיון שיש לנו, הוא גם לא זוכה לגלות מה קורה כשנגמר הכסף בגיל מספיק צעיר. את הידע הזה הוא ישלים בגיל מבוגר יותר, כשההשלכות כבר תהיינה יותר רציניות.

תגובות ומחשבות