אחת המוסכמות הכי נפוצות בניהול תקציב היא שאין דבר כזה הוצאה קטנה מדי. כל הוצאה היא הוצאה, וגם הסכומים הקטנים עשויים להצטבר לסכומים משמעותיים בסוף החודש.

אבל בכל זאת: חייבים לעקוב ולתעד? הכל הכל? כל פחית שתייה בחמישה שקלים? זה מעיק ומציק בעיקר למי שעוד לא התרגל לעקוב בכל קנייה וכל הקניות הקטנות האלה מעמיסות לו על המעקב.

אני רוצה להציע פה עוד גישה. נכון, היא לא "לפי הספר", אבל לפעמים החליפה של הספר קצת צפופה לנו ואנחנו צריכים מרחב. עדיף שנעגל את הפינה בצורה מבוקרת מאשר שנתייאש ולא נעקוב אחרי ההוצאות בכלל.

קופה קטנה: קונים בסכומים זניחים עד שנגמר

ההצעה שלי פשוטה: הגדירו לעצמכם קופה קטנה. יכול להיות שתרצו לקרוא לה אחרת, "הוצאות מזומן", למשל. השם ממש לא משנה.

שלבי העבודה:

  1. הקצו לקופה הקטנה הזו מה שאתם חושבים שאתם מוציאים בחודש על כל הדברים הקטנים האלה, למשל: 100 שקלים – אבל במזומן.
  2. שימו אצלכם בתיעוד ההוצאות את 100 השקלים האלה מראש כהוצאה שכבר יצאה. כך לא צריך לעקוב אחרי כל סכום קטן שיצא במסגרת הקופה הקטנה.
  3. תשתמשו בכסף. בשביל זה מראש עשינו קופה קטנה.
  4. אם נשאר משהו בקופה הקטנה בסוף החודש, חיזרו לאפליקציה ותקנו את הדיווח המקורי (לא חובה, ראו הסבר בהמשך).
  5. Voila – לא צריך לדווח על כל חמישה שקלים.

הערות מניסיון

  • לרוב לא נשאר גרוש בקופה הקטנה. אפילו להיפך, היא נגמרת כבר באמצע החודש. זה קורה כי אנחנו סופר אופטימיים לגבי ההוצאות הקטנות שלנו.
  • קופה קטנה עובדת רק אם לא מרמים אותה. אם תתחילו לשלם בכרטיס אשראי או לגלגל את ההוצאה על סעיפים אחרים בתקציב – אתם מטים את המדידה ואת הדיווח. מה הטעם לשקר לעצמנו?
  • קופה קטנה מתנהלת לרוב במזומן, אפילו בחברות, מכיוון שחשוב לראות בדיוק מה מצב הכסף. יותר קשה לנהל קופה קטנה בכרטיס אשראי, למעשה זה בדיוק ההפך מלצמצם את הבקרה והמעקב, אבל אפשרי.
  • אם אתם ממילא חיים במזומן, הפרידו פיזית את הכסף של הקופה הקטנה משאר הכסף, אפילו ארנקון נפרד.
  • אל תתפתו להשתמש בקופה הקטנה כדי "לסגור פינות" בסעיפי תקציב אחרים. זה, שוב, מטה את המדידה. היא גם תיגמר לכם מהר מדי, אתם לא מתארים לעצמכם כמה מהר זה יהיה.
  • אפשר לקחת את היתרות מהקופה הקטנה ולשים אותם בצד, לקופות קטנות בחודשים עמוסים יותר. אין צורך לדווח מחדש כי כבר דיווחתם את כל הסכום ולא ניצלתם.
תגובות ומחשבות