אמ;לק: הקמתי את הדף האישה שהפסיקה לקנות בדיוק אחרי שגיליתי שלהפסיק לקנות זאת לא ממש מטרה או פתרון לבעיות שלי
הפעם הראשונה שהפסקתי לקנות
יום אחד פשוט הפסקתי לקנות, זאת אומרת החלטתי שמעכשיו אני קונה רק מה שהיה עבורנו הישרדות נטו: מזון בסיסי, טואלטיקה בסיסית, דלק ותשלומי חובה. חשבתי (זו מחשבה נכונה, כפי שגיליתי מאוחר יותר) שאם נקנה פחות ונצמצם את הוצאות המחיה שלנו, החיים שלנו יהיו גמישים יותר. אולי אפילו נוכל לצאת מהמירוץ.
זה עבד!
עד שאחרי חודש נשברתי. לי לא היה נעים לחיות ככה וכל מי שחייתי איתו סבל יחד איתי. אלה היו חיים מלאי איסורים והגבלות, חלקם נראו שרירותיים וחלקם עם הצדקות תמוהות, אם בכלל. ההפסקה הזו לא עזרה לי לצאת מהמירוץ, לא הפכה אותי ליותר מאושרת ולא עזרה לי לפתח כלים, הבנה של החיים או עמידות. מה שעשיתי פשוט היה להחליף את ה"מותר" ב"אסור".
התוצאות: היה לי אסור הכל חוץ מכמה דברים בסיסיים; החיים שלי הפכו להרבה פחות נוחים; המשכתי לרצות לקנות, נלחמתי בעצמי בלי סוף והייתי מתוסכלת.
תובנה משמעותית שלקחתי מהניסיון הראשון
כל עוד החיים שלנו התנהלו באותה צורה, היה די ילדותי מצידי לחשוב שאני יכולה פשוט להפסיק לקנות והכל יסתדר בצורה מופלאה. הייתי צריכה לעבוד על התפיסה שלי, להבין מה קורה מסביבי, איך הקניות משפיעות עליי – ולמצוא להן בהדרגה תחליפים.
הפעם השנייה שהפסקתי לקנות
כבר היה לי ניסיון לא מוצלח אחד ועדיין רציתי מאוד להפסיק לקנות בלי לוותר על הנוחות בחיים. זה אפשרי בכלל? (בדיעבד אני יכולה לומר: כן, אבל צריך לדעת בדיוק מה מרכיב את הנוחות של כל אחד מאיתנו בחיים ומה סתם בזבוז כסף).
בסיבוב השני של הפסקת הקניות הצבתי יעד שנראה יותר בר-השגה: חודש שבו אפסיק לקנות רק דבר אחד. הנושא הנבחר: בגדים.
התוצאות: הצלחתי להחזיק מעמד בלי לקנות בגדים במשך אותו חודש, מה שמילא אותי גאווה, אבל אחריו הרגשתי שאני צריכה קצת לנוח לפני "אתגר הפסקת הקניות הבא". במקום לפתח הרגל – הוא התמסמס. חזרתי בחזרה לנקודה אפילו קצת יותר נמוכה מנקודת המוצא כי ידעתי שאני יכולה להפסיק – אבל איך?
תובנה משמעותית שלקחתי מהניסיון השני
את רוב הדברים שקניתי, למעט הבסיסיים, לא קניתי מתוך צורך אמיתי אלא מפני שפעולת הקנייה עצמה היתה ממלאת ומספקת. זו הסיבה שאחרי "צום" קניות הבגדים הייתי צריכה זמן "ליהנות ממנעמי החיים". אם זה המצב, מה שאני צריכה לעשות זה לפתח דברים אחרים שימלאו ויספקו אותי באותה מידה. או במילים אחרות: הפסקת הקניות חדלה להיות המטרה והפכה להיות סוג של תוצאת לוואי.
הפעם השלישית (והסופית!) שהפסקתי לקנות
אל הסיבוב השלישי הגעתי עם שתי התובנות שפיתחתי בסיבובים הקודמים: אני לא רוצה להילחם בעצמי כל הזמן ואני זקוקה לדברים אחרים שימלאו את מקום הקניות (ואת ליבי באושר).
תובנה משמעותית אחת שפיתחתי בניסיון השלישי
הפסקת הקניות לא עומדת בפני עצמה ולכן היא חייבת להיות חלק ממהלך גדול יותר. כאן נכנס לתמונה התקציב: גיליתי שכשאני מחליטה על תקציב, אני מצליחה לקנות פחות ויותר מדויק – וגם לא חייבת לוותר על אף סעיף.
מה קרה בפועל? אני מקווה שבשלב הזה כבר ברור שאי אפשר לא לוותר ולא לשנות שום דבר ולקצץ את ההוצאות בצורה משמעותית. האמת היא שבפועל ויתרתי על סעיפים שידעתי מראש שאני לא באמת מתעניינת בהם. הרבה מהחלטות הקנייה שלנו הן "כי צריך", גם שלי היו כאלה. סיפרתי בפוסט את לא מפחדת להיות מוזנחת? שהמשמעת התקציבית נתנה לי תירוץ מעולה להפסיק לעשות דברים שלא אהבתי לעשות, כמו להתאפר או להסתפר. אם להודות באמת, הלכתי לכיוון של לקבל את עצמי כמו שאני ולהפסיק לנסות להמציא את מחדש עם הקניות.
חוץ מוויתורים, דבר אחד שמאוד עזר לי היה להשאיר שוליים עבים, כמה שיותר עבים יותר טוב, כמובן, אבל זה תלוי בהכנסה. בתקציב שלי יש תמיד שוליים לבלת"מים, שוליים לשונות, והשוליים שהכי הקפדתי עליהם וקראתי להם "שוליים שיהיה". פשוט לחיות בהרבה פחות מההכנסה שלנו, כדי לתת לעצמנו את הגמישות לשנות הרגלים. ברגע שהצמצום לא היה המטרה אלא הגמישות, היינו מוכנים, כמשפחה, לעשות עבור זה הרבה. הגמישות הזו מתגלה כחיונית כל הזמן, ובזמן האחרון יש לא מעט הזדמנויות לבדוק את נחיצות הבחירה הזו.
שלוש התובנות שלי לגבי להפסיק לקנות
1. חבל להילחם בעצמנו כל הזמן, זה מדרדר את איכות החיים ופוגע במוטיבציה שלנו בכל התחומים, לא רק בתחום הפסקת הקניות.
2. לקניות יש תפקיד בחיינו. אם רוצים להפסיק לקנות בצורה שאפשר להתמיד בה, צריך לזהות באיזה סיטואציות הן נכנסות לתמונה ולמצוא להן תחליפים.
3. הרבה יותר קל להפסיק לקנות כשיש כלי שמדריך אותנו בתהליך – וזה התקציב. התקציב הוא המקום שמגדיר גבולות מספריים גם לקניות ומאפשר להגדיר את סדרי העדיפויות שלנו ולתת להם הערכה מספרית.
מחשבות אחרונות
כשבאים ושואלים אותי איך להפסיק לקנות (כי ככה קראתי לדף שלי ואנשים מניחים, באופן טבעי, שלהפסיק לקנות יעזור גם להם), אני שואלת בחזרה: איך הגעתם למצב שאתם קונים בכלל? האם בדקתם מאיפה הקניות מגיעות, מה התפקיד שהן ממלאות בחייכם? האם בדקתם אילו קניות מעצבנות אתכם כשאתם רואים את השורה הזו בפירוט האשראי, או שהמטרה היא להפסיק להיות במינוס? מינוס הוא לרוב לא מוטיבציה מספיק חזקה כדי ליצור שינוי מאסיבי בחיים. מעבר לזה, הכלי של הפסקת הקניות רק נראה כמו פתרון לבעיית המינוס. למעשה, הוא פתרון מאוד חלקי עם השלכות משמעותיות על חדוות החיים שלכם. מה שחשוב יותר הוא לנהל ולתכנן את הכסף. התוצאה של ניהול אקטיבי של הכסף תהיה להפסיק באופן מבוקר ומודע לקנות בעיקר את מה שלא תורם לחיים שלכם עכשיו או בעתיד. יישאר יותר כסף בכיס והכי חשוב: יפסיקו הסעיפים המעצבנים האלה בפירוט האשראי והכעסים הנלווים.
