חוקי הבית שלנו לא נקבעו מראש אלא במהלך הדרך. אולי בגלל, אחרי חודש של קורונה ופסח שהיה באמצע, אני יכולה לדבר על החוקים האלה. השגרה שהם יוצרים מכסה את רוב התחומים שלנו פה. עם הילדים עבדתי בצורה שכללה הרבה פחות נדנוד או "שעון דובר" והרבה יותר תזכורות בטלפון. זה עבד.
כשקבענו את החוקים האלה המטרה היתה לקבוע מעט מאוד חוקים שיהיו מסגרת שתאפשר שגרה גמישה לכל אחד במינימום התערבות של אחרים.
הנה השגרה שעבדה ועובדת לנו, אולי היא תתאים גם לכם.

שיחת בוקר

כדי לעשות שיחת בוקר צריך לקום בבוקר, אבל מרגע שקמנו, אני מוקדם והם עשר דקות לפני שעת השיחה, השיחה מתנהלת כך: כל אחד אומר מה המטלות שלו לאותו יום (לימודיות, מקלחת וכד', כל אחד מגדיר מה בלו"ז) ואני רושמת אותן. אני גם מציידת כל אחד בבית בעד שתי משימות ממשפחת הסדר והניקיון, ואחרי זה כל אחד מקבל רשימה שכוללת תמצית של כל מה שאמרנו במהלך שיחת הבוקר. אחרי השיחה אפשר להתפזר לארוחת בוקר, הילדים נוטים להכין לעצמם חביתה, טוסט ומיץ תפוזים סחוט.

אימון

כל אחד מאיתנו התבקש להכניס ליומן פרק זמן של פעילות ספורטיבית. כמו שכבר כתבתי בפוסט הזה, יש לנו קצת ציוד כושר בבית, ואפשר גם להחליט על סיבוב מסביב לבניין, לשחק כדורגל בגינה ועוד. לא משנה מה בחרנו, כל אחד מסמן "וי" על המשימה של הכושר, על בסיס יומי. מי שמשקיען גם רוצה לראות התקדמות מיום ליום או משבוע לשבוע.

טקס ערב

טקס הערב שלנו כולל כמה מטלות ניקיון ספציפיות לאיזור המטבח והסלון:
* פינוי אשפה
* רחיצת כלים
* סידור והחזרת דברים למקום (כל אחד מאיתנו אחראי על איזור אחר)
* מעבר על השיש במטבח
* מקלחת למי שלא עשה אחת אחרי האימון, מכל סיבה שהיא

עוד שלושה חוקים שלמדנו מניסיון

* לצלם את הכלב בכל טיול ולשלוח לקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: טיולים עם הכלב. זה מאפשר לוודא שאכן הכלב קיבל שלושה טיולים ביום, כי כשהימים מתחברים וכל יום נראה כמו קודמו, קשה מאוד לזכור אם הכלב טייל בבוקר או לא.
* איסור שמירת אשפה וכלי אוכל בחדרים. זה מובן מאליו, ובכל זאת נאלצנו לחדד את ההנחיה הזו מפני שדברים הושארו בחדרים (אין אצלנו איסור על אכילה בחדר). אם כבר מפנים אשפה כל ערב, מפנים אותה מכל הבית, גם מהחדרים.
* איזורי פרטיות מוחלטת. קל מאוד לעלות אחד לשני על העצבים כשסגורים בבית תקופות ממושכות. כל אחד מאיתנו צריך לא רק אסקפיזם אלא גם את היכולת לדעת שכשהוא זקוק לפרטיות הוא לא יצטרך להילחם עליה. אי לכך, הגדרנו 3 איזורים בבית שכשמישהו נמצא בהם – אסור לאף אחד אחר להפריע לו, לדבר איתו, לבקש ממנו דברים ואפילו לשלוח לו הודעה בטלפון. שקט מוחלט. אין צורך לתאם מראש. פשוט ללכת לאחד המקומות האלה (אם הוא תפוס, למקום אחר. בגלל זה הגדרנו שלושה). בנוסף, וכמה שזה יישמע מגוחך, הגדרנו גם לא להפריע למי שמתקלח, כי אין דבר מרגיז יותר מזה שהמקלחת שלך הופכת לתחנת רכבת.
במקום אחר שאלו אותי איך אני יודעת שהילדים לא ינצלו את איזור הפרטיות כדי להתחמק מהמשימות שלהם בבית. בכלל לא הבנתי למה שהם ירצו לעשות את זה. לטעון שכל מה שמתבגר רוצה לעשות זה להתבטל, משול לטענה שכל אחד רוצה לחיות בווילה עם 20 חדרים. אנחנו חיים ביחד, הם יודעים את זה בדיוק כמוני והם מחויבים להצלחתנו המשפחתית בדיוק כמוני. גם הם, כמוני, צריכים שירותים נקיים ורצפה בלי תלתלי אבק. הם יודעים את זה – אז למה שיתחמקו? ואם יש למישהו מאיתנו קושי נקודתי, למה שניתקע בשיחות לא רצויות כשרק בא לנו שקט ולהיעלם?