הכל התחיל משאלה תמימה בטוויטר: "אתן עדיין מזמינות בגדים?". מתברר שלמרות שיש לנו המון זמן פנוי, כרטיס אשראי פעיל וחיבור אינטרנט מהיר – המוכנות להזמין בגדים אונליין פחתה פלאים. יש לזה כמה סיבות, אנסה לסקור אותן פה בקצרה.

  1. זה אינו צורך חיוני: כבר כתבתי בפוסט קודם שבאי הוודאות הנוכחית, כל מה שלא ייתפס כחיוני להישרדות יוגדר כמותרות וזה יגרום לנו לסגור את הארנק. במקרה של בגדים זה אפילו לא גבולי אלא 100% נכון: לרובנו יש ארונות מתפקעים, וגם אם לא – יש מאיפה להשיג אם משהו חסר.
  2. רמת החיים שלנו מוגדרת מחדש: אם פעם מדדנו את רמת החיים באמצעות היכולת לצרוך, היום המדד הזה אינו רלוונטי. עדיין אין לנו מדד אחר.
  3. לא רק שזה לא חיוני, זה אפילו לא שימושי: מי שלא יוצא מהבית לא צריך כל כך הרבה בגדים. השימוש שלנו בבגדים פחת משמעותית, במיוחד מאז שמקומות העבודה נסגרו ואין אפילו את הצורך הבסיסי של להיראות אחרת כל יום.
  4. שופינג לא מעודד אותנו עכשיו: במצב עניינים רגיל קניות היו דבר מעודד. למדנו למסך את הרגשות שלנו באמצעות קניות, אבל בתקופה הנוכחית קניות (של דברים "כיפיים") לא עוזרות לנו להרגיש פחות אלא להפך – הן מחריפות את תחושת אי הוודאות הכספית ומעמיסות עלינו.
  5. מצאנו קניות שכן מעודדות: הסעיף הקודם נכון לגמרי, ובכל זאת לא הפסקנו לקנות לגמרי, פשוט תיעלנו את זה אחרת. קניות מעודדות במצב הנוכחי הן אלה שגורמות לנו להרגיש שאנחנו עושים משהו אקטיבי לטובת המצב, נערכים אליו, מנסים להתמודד איתו. או במילים אחרות, מה שפעם עשו קניות של בגדים עושה עכשיו הזמנת משלוחים מהסופר.
  6. עשינו סדר בבית וזה כיבה אותנו: הישיבה הכפויה בבית פינתה שפע של זמן לעשות סדר בבית ובארונות, ומה שיצא משם, בעיקר ערימות של בגדים, יצר שינוי מחשבתי, שלא לומר – גרם לאנשים להרגיש מאוד מאוד לא נוח לקנות עוד בגדים.