ממש לא מזמן כל העולם (בערך) כעס על מארי קונדו מכיוון שאחרי שהיא "רוקנה לנו את הבתים", היא פתחה חנות באתר שלה והיא מציעה בה שלל חפצים יקרים מאוד, ברובם בלתי נחוצים בעליל.

אני חושבת שמרוב עיסוק בחלק הטכני של להוציא, למיין, לבחון ולבחון ולבחון תוך מאמץ לא לכעוס על עצמנו יותר מדי במהלך הדרך, התפספס לנו שצורת המחשבה של קונדו ולמעשה כל תורת הסדר שלה מתמקדת במה שיש לנו באמת.
בגישה המערבית של שנות האלפיים, עודדו אותנו להרגיש שחסר לנו משהו ואז להשלים את המחסור באמצעות קנייה. קונדו עודדה אותנו להיזכר עד כמה יש לנו. לא רק להיזכר, ממש לבדוק כמה יש לנו (וכשאני אומרת "יש" הכוונה לדברים שהם לא רק שמישים בהגדרה המילונית, כלומר לא מקולקלים, קרועים, בלויים, לא מתאימים לנו וכד', אלא כאלה שנרצה להשתמש בהם, מה שנקרא spark joy).
הסיבה שא.נשים רוקנו בתים בהשראתה היא שפתאום נזכרו וראו כמה יש להם ונפטרו מכל מה שלא היה שמיש עבורם.
גדולתה היא בכך שהיא הזכירה לאנשים כמה בחירות טובות הם עשו בחיים, ואיזה שפע חדש של בחירות נפתח בפניהם בעקבות זאת.

והנה באתר שלה קונדו מיישמת בדיוק את החלק הזה ומזכירה לנו שיש לה אופציה להקים חנות ולמכור מוצרים. היה אפשר לצפות שהבחירה שלה לעסוק בסדר ובצמצום תגרום לה לצמצם את עצמה לכל מה שאינו מוצרים – אבל היא לא חייבת לעשות זאת. היא שוב מזכירה שבחירות נכונות פותחות אופציה להמשיך ולבחור. ואם נטעה, תמיד אפשר להיפטר מזה.