הטקסט הזה היה במקור תרגיל שקיבלתי מחיה שדלצקי-גזית, שהיא מאמנת מקצואישית (טייטל גאוני שלגמרי משקף את החיבור שהיא עושה בין העבודה והקריירה לרבדים הכי אישיים שלנו) במסגרת הקבוצה שלה, לפגוש את עצמך בטוב. אני עוקבת אחרי חיה כבר נצח, היא מעבירה את המסרים שלה ברכות נחושה, וזה שילוב שעובד בשבילי מצוין.

במסגרת התרגיל התבקשנו לחשוב על שלושה ארועים או תחנות מקצואישיות בחיים שהיום בדיעבד אפשר להצביע על הקשר בינן ובין העיסוק שלי.

אני שרון, האישה שהפסיקה לקנות, ואני חוקרת ומלמדת א.נשים לשים לב, לנהל ובמקרה הצורך לנתק את הקשר בין כסף לרגש, חיובי או שלילי. העבודה שלי היא כמובן באספקט הכלכלי, ובמקביל באספקט רגשי וחברתי.

התחנה הראשונה: התקציב הראשון שעשיתי לעצמי

עם השכלה אקדמית בכלכלה, זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי כי הייתי צריכה להתמודד עם עצמי, עם כל מה שעלה כתוצאה מהבחינה והסיווג של ההוצאות: את בזבזנית, את זורקת כסף, את קורעת את עצמך בעבודה ולא יוצא מזה כלום. בכלל לא עזר שהיו לי הצלחות מקצועיות או שנחשבתי למטאור בתפקיד שהחזקתי בו באותה תקופה. בעיניים התקציביות שלי הייתי בעיה, לא פתרון. לקח לי זמן להבין שאם יצרתי את הבעיה – אני יכולה גם לפתור אותה.

התחנה השנייה: עבודה סמינריונית על זכויות הצרכן

רק כששקעתי בעבודה הזו הבנתי שכולנו, בעצם, לא תופסים את הצרכנות שלנו כחלק חשוב מחיינו. אנחנו מתייחסים אליה כמו שינה, משהו שפשוט קורה ובלעדיו אי אפשר, ולא כמו לאוכל, שממנו אנחנו משתדלים להנות או לאכול מזין.

אם הצרכנות שלנו היא מטלה טכנית כמו לשלם דוח, מה הפלא שהשוק רומס אותנו? אנחנו מתעלמים מההשפעות הרגשיות והחברתיות הקשות של צריכה או אי צריכה. אנחנו לא מחברים בין צרכנות לבין בעיות בזוגיות, קושי בחינוך הילדים, תחושות קשות שלנו כלפי עצמנו.

ברגע שמכירים בזה שיש בנו גם ישות  צרכנית וככזו – אנחנו צריכים ללמוד לעבוד איתה ולנהל אותה, פתאום הכל מסתדר. הישות הצרכנית מאבדת את האוטונומיה המוחלטת שהיתה לה, וצורת קבלת ההחלטות הקנייה נרגעת ומשתפרת.

התחנה השלישית: הורות

הורות היא גם תחנה מאוד משמעותית, במיוחד כשהילדים גדלים וצריך ללמד אותם לקבל החלטות טובות יותר לא רק עם הכסף שלהם אלא גם עם הזמן ובחירות הקריירה. ההורים שלי לא ידעו לתת לי את הכלים האלה, הם אמרו לי להיות תלמידה טובה ואז להשתלב בארגון ולעבוד בו שלושים שנה. שוק התעסוקה השתנה לנו מתחת לרגליים, ולא רק זה – הוא עדיין לא התייצב. אני במידה רבה נמצאת רק שניים-שלושה צעדים לפני הילדים (ולפני אנשים אחרים גם) בכל הנושא של להכניס את הכסף שלך. הקירבה הזו מאפשרת לי להוביל בבטחה מצד אחד, ומצד שני – אני גמישה מספיק כדי להיות מעודכנת בשינויים בזמן אמת.

רק מזכירה שאפשר להגיב פה ולשאול אותי שאלות מקצועיות 👇👇👇