לפני עשור בערך הקמתי דף שנקרא האישה שהפסיקה לקנות וקצת אחריו גם קבוצה שנקראת ללא בזבוזים – בדרך לעצמאות כלכלית.

קראתי לאנשים לצאת מתרבות הצריכה, להתחיל לבחון אותה ולא לקנות לפני שהם יודעים שיש להם ממה לשלם. אלה מסרים מורכבים. החוכמה הגדולה היא לא לסגור את הארנק ולהתחיל לרדוף אחרי דברים בחינם. זה מתיש ובסופו של דבר לא מכאן תבוא הרווחה או התחושה שאנחנו חיים בצורה מספקת. החוכמה הגדולה היא לפתוח את הארנק בצורה סלקטיבית, מודעת, ביקורתית, לטובת דברים שיקדמו אותנו ולא כל מיני שטויות שמישהו החליט ברוב טובו לתת לנו.

לחפש בלי סוף דברים בחינם משיג את התוצאה ההפוכה: אנחנו נחלשים. המרדף מתיש אותנו. בניגוד למארב למחירים, פה אין בכלל את האופציה לסמן מה אנחנו רוצים ולחכות לו. אנחנו תלויים לגמרי במישהו אחר. אנחנו מסתפקים במה שמוכנים לתת לנו במקום להיות אקטיביים בחיים שלנו. כל כך מעייף. כל כך מיותר.
אגב, זה לא אומר שאי אפשר להשתמש גם באופציה של קבלת משהו בחינם כחלק מהחיים. השאלה היא: איזה חלק?