לא הרבה מדברים על הנושא של להיפלט לעצמאות, אבל יש סיכוי סביר שאם תדברו עם העצמאים והעצמאיות בסביבה, תגלו בשקט בשקט שפתאום דלתות שוק התעסוקה נטרקו בפניהם.
אני יודעת, כי זה קרה לי.
פתאום אחרי גיל 30 כולם היו מאוד מוטרדים מהיכולת שלי לשלב עבודה ואימהות (לילדים בני עשר!), או מזה שאני אובר קוואליפייד לתפקיד ו"בטח ישעמם לך". מה עושה אישה בת 30 וקצת, עם תעודות, ניסיון מקצועי לא רע ושני ילדים? יש לאישה כזו לפחות 30 שנה עד הפנסיה.
אופציה 1: להתעלק על בן הזוג ולקוות שהוא לא ישכח אותי בדרכו לצמרת.
אופציה 2: לפתוח עסק (אולי אפילו ללמוד משהו לכבוד העניין) כדי שגם אני אוכל לתרום את תרומתי לכלכלת הבית.
הרבה פעמים, זה הסיפור של להיפלט לעצמאות. את הופכת לעצמאית לא בגלל תשוקה עזה או כי מצאת את הבוננזה של החיים, אלא כי פשוט אין לך דרך אחרת להכניס כסף הביתה, נקודה.
יצאתי לעצמאות ככה, בבעיטה גדולה מטעם שוק התעסוקה. ניסיונות לחזור רק בעטו אותי יותר רחוק ממנו, למחוזות שמהם כבר באמת קשה מאוד לחזור.
על הנושא הזה, ועוד כמה, דיברתי עם דנית בן דוד בפרק שהתארחתי בו בפודקאסט שלה: פודקאסט על עקבים – פודקאסט על יזמות ואימהות.
