איך קורה שבן/בת הזוג שלכם לא רוצה לשתף פעולה עם התקציב? כבר ישבתם ביחד והבנתם שהמצב לא טוב – איך קורה שעדיין הצד השני ממשיך לבזבז כסף? 

אז מה עושים כשאחד הצדדים בקשר לא רוצה לשתף פעולה? כבר יש שיקוף של המציאות, כבר יודעים שהפער בין ההוצאות להכנסות לא יכול להמשיך ככה וצריך להתחיל לעשות שם סדר, ועדיין אחד הצדדים מתעקש להמשיך בהרגלי ההוצאה הנוכחיים, כלומר ממשיך להוציא כסף שאין.

בדרך כלל במצב הזה הצד שתפס את עצמו והחליט שהגיע הזמן לשינוי לוקח את המצב ממש קשה ומבחינתו זאת ממש הצהרת מלחמה. בדרך כלל במצב הזה הם נמצאים במבוי סתום. מי שתפס את עצמו רוצה ללכת ליועץ כלכלי, הצד השני או מטרפד את זה או פשוט לא מגיע לפגישות, ואם הוא לא מגיע – גם אין לו מוטיבציה להשתנות. והמצב ממשיך. אם קודם רק הבעיה הכלכלית היתה גורם מתח משמעותי ביחסים, עכשיו גם הטיפול בנושא הכלכלי הופך להיות גורם מתח נוסף ביחסים. אז מה עושים במצב כזה?

קודם כל, חשוב לוודא שהמקור להתנגדות הוא לא אי הבנת המציאות. צריך להיות ברור לגמרי לשני בני הזוג מה המצב הכלכלי של המשפחה. לא רק ששניהם צריכים להיות מודעים לו ולהבין אותו לעומק – שניהם גם צריכים להבין כמה הם קרובים לקריסה, אם בכלל – כלומר כמה זמן עוד יש להם להתנהג ככה לפני שיתחילו לקרות דברים לא נעימים כמו צ'קים חוזרים והוצאה לפועל – וכל זה צריך לקרות בלי להכניס אף אחד לפאניקה.

אם שניהם מבינים את המציאות ועדיין אחד מהם לא משתף פעולה, צריך לנסות להגיע לשורשי אי שיתוף הפעולה הזה. כאן אציין כמה סיבות שיכולות להיות לחוסר כזה בשיתוף פעולה.

הסיבות לכך שבן/בת הזוג אינם ממלאים את החלק שלהם בניהול התקציב הביתי

1- התמכרות לקניות

במצב הזה הצד הסרבן דווקא מוכן לשתף פעולה, הוא פשוט נכשל שוב ושוב. התמכרות לקניות היא הרבה פחות נפוצה ממה שנדמה, אבל היא מצב קיים והטיפול פה הוא על ידי פסיכולוג.

2- תסכול שגורם להמשיך לבזבז

אנחנו הרבה פעמים נוטים לשכך לעצמנו כאבים באמצעות כסף וקניות, ותסכול זו דוגמה מצוינת. תסכול מהעבודה, תסכול מהזוגיות והרבה פעמים תסכול מהתהליך הכלכלי עצמו שבו אחד מבני הזוג מרגיש שלא מקציבים לו מספיק לצרכיו וגורם לו להמשיך במה שהיה. כדי לטפל בתסכול חשוב לזהות את מקור התסכול. אם זה תסכול מעבודה, חשוב לקבוע לוחות זמנים שיאפשרו לו להחליף לעבודה שאולי תהיה לו נעימה יותר. אם זה תסכול כללי מהזוגיות, צריך לעבוד על הזוגיות. אם התסכול הוא מהתהליך הכלכלי, זה הזמן לחלק מחדש את ההוצאות כך שאותו אדם ירגיש שרואים אותו.

3- לא מסכימים עם חלוקת הכסף בתקציב

סעיף מאוד חשוב כי חוסר ההסכמה הוא לא רק לגבי הכסף אלא לגבי תכנית החיים שלכם. מתי בפעם האחרונה עצרתם לשאול את עצמכם לאן אנחנו רוצים לקחת את החיים שלנו ואיך אנחנו רוצים להגיע לשם? רובנו לא עוצרים בכלל. אנחנו מתחילים את החיים, לפעמים לומדים משהו, הולכים לעבוד, לוקחים משכנתא ומתגלגלים לפעמים חיים שלמים. המקסימום שאנחנו עושים זה לבחור איפה לגור, וגם זה לא תמיד. מהותי לעצור את כדור השלג ולדבר ביניכם בכנות לגבי איפה אתם רוצים להיות כזוג או כמשפחה בעוד חמש, עשר, 15 שנה. יהיה לכם הרבה יותר קל לחיות לפי תכנית חלוקת הכסף החדשה כששניכם תהיה מסונכרנים על המטרות שלכם לטווח הבינוני והארוך.

4- הזוגיות כושלת ולא שמתם לב

אנחנו הרבה פעמים שקועים בחיים של עצמנו, רצים מהעבודה הביתה ולהפך, ולא שמים לב שבן או בת הזוג שלנו מתנהלים באותה צורה. במצב כזה יש לנו שני אנשים שחוקים שלא נשאר כלום מהזוגיות שלהם חוץ ממגורים משותפים. ברור שכל צד רואה את המצב בבנק, שני הצדדים מודאגים, אבל בגלל הייאוש והאומללות, לאחד הצדדים ממש קשה לגייס בעצמו את המוטיבציה לשנות הרגלים. אם זה המצב אצלכם, שווה לבדוק אם הזוגיות הזו נגמרה ואפשר להפריד כוחות ולחלק חובות.

5- יותר מדי שיפוטיות וביקורת

כשאחד הצדדים מתעורר למצב הכלכלי שלו זה נהדר. כמו עם שינוי אורח חיים בנושא של תזונה וספורט, יש כל מיני דרכים לרתום את בן או בת הזוג לאמץ את הסגנון החדש. הרבה אנשים מרגישים כל כך טוב עם עצמם שהם פעילים, משנים ועושים, שהם לא שמים לב כמה הם מקטינים את הצד השני: הם משווים הוצאות כל הזמן, מבקרים את הצד השני, עושים לו חיים קשים על כל הוצאה, עוקבים אחרי הוצאות האשראי ובאופן כללי נותנים לו הרגשה שהוא ילד קטן וחסר ישע. האווירה הזו מאוד רעילה ומקטינה לאפס את המוכנות שלו להשתנות.

6- צד אחד מחליט והשני הופך לקבלן ביצוע

מאוד דומה לסיבה הקודמת, רק שהפעם את השיפוטיות מחליפות “רק” הנחיות לפעולה, בלי לבדוק עם הצד השני אם הם בכלל מסוגלים לעמוד בזה. למשל, אם אחד מבני הזוג אחראי על הקניות בבית וזה עולה לכם 3,000 שקל בחודש ופתאום בן הזוג השני, שלא היה בסופר כבר שנים ואין לו מושג כמה עולה כל דבר, מחליט להוריד אלף שקל מהתקציב. קורים פה שני דברים: הצד המחליט מייצר היררכיה ביחסים שלא בטוח שהצד השני מסכים איתה, וגם נוצרת הרגשה שאין עם מי לדבר ושזאת הבעיה שלי להסתדר עם מה שהוקצה לי.

7- עודף רעשי רקע מהסביבה

אנחנו משווים את עצמנו כל הזמן לאחרים: בעבודה, במשפחה, לציפיות של ההורים לגבינו, בגן של הילדים – אנחנו תמיד מנסים להיות “קצת יותר טובים מכולם”. אז אם הגענו לאיזושהי רמת חיים שהיא מעין פשרה בין לחיות בלי חשבון לבין הכסף שיש לנו והיא מותאמת, פחות או יותר, לסביבה שלנו, יהיה לנו קשה לוותר עליה. כדי שאפשר יהיה לעבוד עם זה, צריך להראות לצד שלא משתף פעולה איך רמת החיים לא תרד והוא יוכל להמשיך להיות חלק מהחוג החברתי שהוא שייך אליו.

8- אתם פשוט לא מדברים על כסף באופן קבוע

כל ההחלטות נשחקות כשאנחנו לא מזכירים אותן לעצמנו. אם לא תדברו, ההחלטות יתמסמסו. זה ממש דבר שקל לפתור אותו: פשוט תקבעו זמן קבוע בשבוע לעבור על החשבון. עוד משהו שאפשר לעשות, בקלות יחסית, זה פשוט להתחיל לעדכן את הצד השני לגבי דברים כספיים מיוזמתכם. ככה הנושא יצוף למודעות שלו.

9- הצד השני מרגיש לבד בתהליך

אם אתם לא משדרים לבן או בת הזוג שאתם מתאמצים לא פחות ממנו, נוצרת אצלו/ה תחושה שהוא מקריב יותר, שלכם יש חיים קלים ואתם סתם מקשים עליו. לפעמים זו לא רק הרגשה או מה שאתם משדרים – לפעמים באמת חלוקת התפקידים בבית לא הוגנת ורוב הנטל נופל על בן או בת הזוג. כאן תצטרכו לבחון את חלוקת התפקידים ולחלק אותה מחדש אם היא באמת ממש לא מאוזנת. אם יש ביניכם חלוקת תפקידים סבירה מבחינת שניכם, פשוט תצטרכו להראות לצד השני שגם אתם מזיעים ומתאמצים.

10- התקציב מדכא ומבאס

אל תטעו, זה לא דבר קטן וזניח. אנחנו זקוקים להנאה בחיים! הצורך הזה גדל במיוחד כשמתחילים לעבוד עם תקציב שמנטרל את הספונטניות ולפעמים מאלץ אותנו לדחות הנאות. הרבה פעמים אנחנו מתחילים לנהל תקציב שכולו מכוון כלפי העתיד, בעיקר הפנסיה. באופן כללי חשוב שתקציב יהיה מתגמל לשניכם גם בהווה כדי שהחיים שלכם לא יהיו אומללים. אם בן או בת הזוג ממש לוקחים את זה קשה והתקציב מאוד מדכא אותם, זה התפקיד שלכם בתור בני זוג למצוא מה יעזור להם לראות את הכיף בכל הסיפור הזה. חשוב שתיקחו יוזמה ותצ’פרו אותם באופן קבוע (ממילים טובות ועד לשבת בבית קפה מדי פעם).